קצת ממשיכות מכחול המילים על גבי המדיה האלקטרוני....
מסע בין שבילי היצירה והכתיבה מסע של אמירה. מסע אל המדבר הפנימי המסע להשלת המשא המדבר שדבר לא מדבר בקו אופק בלתי נראה אך מרחב של התבוננות, בנדנדה בין יובש ושיטפון, שער לחבוי, קור וחום, שדה לתודעה, בין הר וגיא ובכל נקיק, נתיב לתובנה, שומר סוד, מבע ואושר מאפשר. מצפין תורה. מסע אל מי המדבר אל הנביעה. מסע אל מקום בו הכל נראה כמותם יד מושיט למרחב התקווה. מסע אל מציאות מלאת אהבה, בשדות הרגש ובכלי הבעה, שכוכבים ממעל את הדרך מתווים לה.
האור / נכתב לחנוכה תשע"ח האור. האור שבלב האור שברחוב והאור שבא כל בוקר אל חלון. משכים קום, מפזם מנגינת יום חדש, מאיר את פני היום. האור, האור הזה הפורץ כל גבול, כל מחשבה וכולו מלא נתינה אינו רק בשמונת ימי החנוכה אלא יום יום עם בוא החמה מעלות הזריחה, הזריחה שבלב והזריחה המאירה לאחר השקיעה וכל בוקר שבה אלינו, לא ממתינה להזמנה, לא רושמת חיסור בפנקס העבודה. לתוכנו חודרת, את דרכנו מאירה, מלאת שפע ונתינה. ואם רדת השבת שני נרות ייאירוה, יאירו את התקווה, הבקשה והנתינה לכבוד הפרט, העם והאומה בזרוע רחבה, מלוא טנא השמחה בפרי אורות חיי הנתינה.
יש בית אחד אליו נולדתי יש בית אחד בו גדלתי, יש בית אחד במו ידיי בניתי, יש בית אחד השייך רק לי. יש בית אחד שאיש לא יוכל לקחת ממני, והבית הזה נושא רק את שמי. יש רק בית אחד השומר בתוכו את כל סודותיי, יש רק בית אחד עמו אני חולקת את מאוויי, יש רק בית אחד המכיל את כולי, יש רק בית אחד שהוא רק שלי. יש רק בית אחד הנושא את גופי. הבית הזה , הוא פשוט א נ י. לעיתים נראה לי, שקצת שכחתי איך גרים בבית שלי, לעיתים אף נראה שצרעות אחרות הזמינו עצמם לביתי, שמישהו אחר, החליט שהוא אחראי על ביתי שלי, על תכולתו, סביבתו ואולי בעצם גם עלי. אך בסך הכול, את הבית הזה איש לא יוכל לקחת ממני. והבית הזה הוא תמיד ולתמיד... רק הבית שלי. סמדר, 2003
