ביד שרה כששת אלפים שותפי נתינה מכל הלב. ביד שרה ניתנת היד בכל רוחבה, מושטת לכל צורך, רגישה לכל בקשה, מחבקת כל פניה יוזמת כל שרות שחסר במדינה לאוכלוסיה אולי הכי חשובה, והכל, בכדי להטיב לנדרש, להקשיב לצורכי אוכלוסיה המוחלשת עתה, לתת באהבה גדולה. והפעם רציתי על גבי העלון, שהינו נתינה חמה בעצמו, באינפורמציה, סיפור וחלוקת תודה, להודות לצוותי הנכונית הכולל את: מוקד ההזמנות, סדרני ומאשרי הנסיעות, מתחזקי הרכבים ומעל כולם הנהגים השכירים והמתנדבים יחדיו העושים מלאכתם במלוא הנתינה, מיומנות, מקצועניות ורצון טוב המאפשר לקשישי ונכי כסאות גלגלים להיות שותפים בכל פעילות וצורך אישי על ידי העברתם לכל מקום נדרש. תודה, תודה, תודה. וכדי לא להישאר מפרגנת ללא עובדה, אתאר מספר מקרים להמחשה: לקראת יום כיפורים השנה, ובכדי לכבד את הוריי ז"ל אשר בחורף אשתקד הלך אבי לעולמו, ובעיקר לאור שמצבי הרפואי והתפקודי התדרדר בשנה שחלפה, ברצוני בערה התחושה שאת ה'יזכור' השנה אומר בבית הכנסת במושב כפר הס שבשרון שהוריי היו חברי המושב והוריהם ממייסדיו. פניתי לחזי, אחראי סידורי הנסיעות בירושלים בשאלת תם: האם יוכל לסייע לי בכך כאשר בתוך בטני הידיעה שבקשתי קצת הזויה. לאחר כשעה קיבלתי ממנו טלפון ובו אומר לי: 'סמדר , סידרתי לך הסעה בצערי יום כיפור מירושלים לכפר הס ובמוצאי יום כיפור בחזרה'. דופקי נדם לרגע. לא האמנתי. ועיני דמעו יחדיו. חזי, הראוי לשבחי תודה והערכה על עשייתו המופלאה במתן פתרונות וחיפוש פתרונות לכל בקשה, חיבר בראשו ישר, אחד ועוד אחד קשר בין בקשתי ובין הנהג המתנדב יצחק אשר לסבו בית הכנסת ברעננה. בשתיים עשרה בצהרים אספני, נהג צעיר ופרח של נתינה והביאני לבית הוריי ז"ל בכפר הס, עזר לי להיכנס ולהתארגן ובמוצאי יום כפור אספני בחזרה והחזירני למקום שיקומי עתה, במעון הנכים בירושלים. ואני, בזכות אנשי ונותני השרות ביד שרה הרווחתי כפל כפליים: הן להכיר בחור חמד כבן 22 וכבר כולו עסוק במלאכת הנתינה, הן להכיר את יכולת מתן הפתרונות המופלאה של חזי, האחראי על מתן פתרון הנסיעה בנכוניות והן לזכות בתפילות יום הכיפורים בבית הכנסת של הוריי וסביי, שסבי מצד אימי בילדותי היה חזנו, ולהתפלל לצידם של חברי הוריי ז"ל, אנשי מסכת ילדותי. ובעיקר, הזכות לכבדם ב'יזכור' שהיה משאת נפשי כל שנת תשע"ו וקשה היה לי לצפות שבמצבי שהתדרדר משמעותית במהלך השנה, אוכל להגשימה. עם סיום חגי תשרי, חגו על ההר העירום בנווה אילן ההיסטורית, שבעים שנה להיווסדו של המקום שבשנת 1946 הוקם בהוראת בין גוריון כנקודת אבטחה ואפשור למעברי השיירות לירושלים. ידידי הטוב בן ה -92, אחד מבן 31 בחורים ובחורות המייסדים, שורדי ומצילי יהודים בשואה בצרפת, הזמינני. לא היה לי ברור איך אוכל להגיע לקצה הר עירום עם כיסא גלגלים ממונע. אך לנהגי יד שרה, הן מי שהביאני והן מי שהחזירני, הפתרונות בידיהם ומצאו את הדרך והאפשרות לאפשר לי להיות באירוע תוך שהם ברגישות ונהיגה עדינה וזהירה עברו את כל מכשולי שביל הטרסות וללא שנפגעה, ולו אף לרגע, איכות הנסיעה וללא כל קפיצה מיותרת על השביל העולה ההרה. ושוב, בזכות רגישות נהגי יד שרה, מצאתי את עצמי מסוגלת להיות שותפה באירוע ואף אם הגישה אליו אינה נגישה למוגבלי תנועה ע"ג כסאות ממונעים. לפני כמחצית השנה, נרשמתי ללימודים בוינגייט. עקב תאונת דרכים שמצבי הוחמר, שכחתי מכך. עם פתיחת שנת הלימודים, צלצלו לשאול אם אני מגיעה. ישר אמרתי: 'אם יד שרה מביאה אותי, אני באה'. וכך, מידי יום שני ומידי יום שלישי, במסירות ונאמנות, מנסה , ואף מצליח, חזי למצוא עבורי נהגים, שכל אחד יותר מדהים מהשני, להעבירני בבוקר ממעון הנכים בירושלים לוינגייט ובשעות הערב להשיבני. בזכות רצון טוב, אהבת הנתינה, הרגישות האנושית והתובנות האישיות, ואף מבלי לומר על כך מילה, כל אחד מהעושים במלאכה, שכבר מכיר גם בסיפור התדרדרות מצבי הבריאותי והתפקודי ויחד עם זאת הרצון הרב לאפשר לי לחזור לחיים מלאים ונורמטיביים, למרות המצב, ועל אף המצב אחרי שנה ויותר של טיפולים ואשפוזים בבתי חולים ומסגרות שיקום, מאפשר לי לתת לעצמי קצת גם לנפש, הידע, והאינטלקט, הרחבת ידע ואף אם מדובר במאמץ לא קטן ובמרחק לא מבוטל. יבורכו נהגי נכוניות יד שרה וכל השותפים לעשייה והנתינה מכל הלב כחלק מסך כל עובדי ומתנדבי יד שרה. סמדר אונה נכתב לעלון יד שרה - אוקטובר 2016


  • משלוח: